במחנה קיץ אחד בגיל יחסית מבוגר, 24, שהיה בארה”ב, הגיע אורח כבוד שהיה דוד של אחת מהחבר’ה. הוא היה טייס ותיק שכבר פרש מזמן אבל אחד מהאיכותיים שגם עבד עם נאס”א, והוא הגיע לספר לנו על חוויותיו עם מסר מרגיע של כמה החיים יפים בסוף הנאום. כולם שם מאוד התרגשו ממנו והרבה מהבנות היו מהופנטות. ואני התעצבנתי. אני מודה Continue reading →

עלה חמום מח לרכבת

בליטוף עדין דחף זוג קשישים לתוך הקרון

הסתכל ימינה ושמאלה לשתי השורות הראשונות

ואז פתאום הצביע על מישהו וצעק “אתה, קום, תן לגברת בבקשה לשבת!”

Continue reading →

זה שוב קרה לי. ההרגשה הזו. יצאנו מהאוטו. היה כבר ערב מאוחר והאוויר עמד מלכת. והיה לי נחמד. במוחי מצב של רגשות נחת והכי טוב זה החיבור להרגשה דומה שהיתה לי שהייתי קטן. עוד לפני כל המתח והחיים. כשהייתי ילד והיה לי פשוט מאוד נחמד. אז חיבור למצב התודעתי Continue reading →

זהו. זה רישמי. אני מתחיל להקריח. תמיד פחדתי מזה. כל חיי. כבר היתה תקופה שהייתי בשנות ה- 20 המוקדמות שחשבתי שזהו הגעתי לרגע, בתקופה כזו שנדמה היה לי שנשרו לי שערות מהראש יותר מהרגיל. אבל הינה, זה הגיע רק עכשיו. רק עכשיו אחרי שאני כבר נשוי + ואני כבר Continue reading →

שאלה חשובה שכל הורה צריך לשאול את עצמו. האם יש סיכוי שהוא ישכח את הילד שלו באוטו חס וחלילה? אני מציע שכל הורה שעדיין לא שאל את עצמו את השאלה הזו או לא ענה עליה בכנות עד הסוף, שיעשה זאת לפני המשך השורות הבאות. Continue reading →

Continue reading →

Continue reading →