לשיר מול אנשים תמיד גורם לי לחשוב שיש בו עוד אלמנט של אומץ לעומת כלי נגינה. כי אתה אחראי גם על הצליל עצמו. ויתרה מכך אי אפשר להחליף את הצליל. וישר שופטים אותך גם על איך שהקול שלך נשמע. וזה כמעט מיידי. או שאוהבים או שלא. כמו שטועמים מאכל. Continue reading →

בבית ספר היה לי חבר טוב שהיה אתלט יוצא מן הכלל. היה פנטסטי בריצה וגם בשחייה ובאופניים. דברים כאלה של סיבולת לב ריאה. בכל מה שקשור למשחקי ספורט למשל עם כדור או קליעה למטרה היה פחות טוב בלשון המעטה. הוא היה גרוע, הינה אמרתי זאת. במוזיקה לא ידע דבר. אני לעומת זאת הייתי בן הטובים באתלטיקה. יכול להיות Continue reading →

בנעורי כשעוד גדלתי וחייתי בבית הוריי הפסנתר כנף שהיה סמל המוזיקה בביתנו הוצב באמצע הסלון. הסלון נבנה באמצע הבית ליד המטבח, ליד החדר עבודה, ליד חדר הטלוויזיה ואפילו ליד הכניסה של הבית. זו אחת הבעיות המרכזיות של כל פסנתר משפחתי שהוא מוצב באמצע הבית. Continue reading →

יושב על שיר חדש. יש לי רעיון. כי ראיתי מישהו אתמול, מסויים, ועכשיו יש לי רעיון.

רוצה תגיטרה אבל רגע אחד. מרגיש שאני צריך לקחת את האקוסטית כדי שיעבוד אבל רוצה לקחת את הקלאסית. ההרגשה מאוד חזקה ולא רוצה לוותר על השיר. לוקח תאקוסטית, שם כיסא גבוה לידי ומניח עליו דפדפת ומוצא את Continue reading →

חזרתי הביתה. נכנסתי לסלון ועמדתי. הרכנתי ראש חשבתי על כלום. ואז הבטתי בשרוכים האלה בקצה השטיח. עדיין לא יודע איך קוראים להם, חשבתי לעצמי. ראיתי שהיו כמה על השטיח. נזכרתי איך פעם היה לי חשוב כשהחזרתי את השטיח אחרי שהרמתי את השטיח והעפתי אותו למעלה למטה כמה פעמים תוך כדי חביטות לנקותו מאבק, שכל Continue reading →

נסעתי באוטו עם חבר שלי לירן. שמתי דיסק של צ’יק קוריאה ושאלתי אותו שאלה פשוטה – האם הוא מבין מה הוא אומר. אמרתי לו “תקשיב” והגברתי מעט. לאחר כשלושים שניות שאני מלא הסכמה עם צ’יק ומתענג על מה שאני שומע שאלתי אותו מה הוא הבין אם הוא הבין משהו. הוא השיב שלא. הוא רק שמע את הכמה צלילים הגבוהים, קצת צורמים Continue reading →

שוב זה קרה. התעוררתי בבוקר שבת לקול האחיניות שלי. הן שיחקו בחדר משחקים יפה. עשו דמויות בצפצופים שהן לפחות מכנות הקול של התינוק אותו הן משחקות. וזה היה מעייף כי החלום שלי היה מאוד יומיומי. יותר מידי יומיומי. בחלום שיחקתי עם האחייניות שלי בגינה. וזה היה מהפעמים האלה שממש השקעתי. רצתי לכל מקום איתן, שיחקנו Continue reading →

המורה לגיטרה שלי אמר שהוא יותר מתרשם מילד קטן שמלחין משהו קטן מאשר מישהו עם טכניקה מטורפת שמנגן משהו מסובך של מישהו אחר. לא רק יותר מתרשם, אלא הרבה יותר מתרשם. אפילו לא שתי קצוות מסקלת רושם אחת אלא שני עולמות נפרדים שהראשון הוא סופר מעריך והשני פחות יחסית אליו. Continue reading →

במחנה קיץ אחד בגיל יחסית מבוגר, 24, שהיה בארה”ב, הגיע אורח כבוד שהיה דוד של אחת מהחבר’ה. הוא היה טייס ותיק שכבר פרש מזמן אבל אחד מהאיכותיים שגם עבד עם נאס”א, והוא הגיע לספר לנו על חוויותיו עם מסר מרגיע של כמה החיים יפים בסוף הנאום. כולם שם מאוד התרגשו ממנו והרבה מהבנות היו מהופנטות. ואני התעצבנתי. אני מודה Continue reading →

זה היה עוד בוקר רגיל. השמש הפציעה בחוזקה דרך החלון וחיממה את הכלים במתקן ייבוש שכבר מזמן היו יבשים והעצלן הסביבתי והעמוס לא הגיע לפנותם. בדיוק שתף הוא ידיים ואז על הדרך כלי והוסיף אותו למגדל למעלה ומכך קיבל עוד תרוץ ש”עכשיו רטוב” ונדחה את הפינוי ליותר מאוחר. הוא זה כמובן אני. המשכתי להתרוצץ ולטפל בכל הדברים. ממהר לסיים איתם כי צריך לצאת לעבודה. להכין אוכל, לסדר את התיק מאתמול שנזרק בכניסה לבית בעת חזרתי מהחופשה בשעת לילה מאוחרת ועוד. Continue reading →