אני זוכרת שהייתי קטנה, כבת 4, אהבתי בסופי שבוע להצטרף למיטה של ההורים שלי בבוקר כשהתעוררתי. באמצע השבוע אבא תמיד כבר לא היה בבית כשהתעוררתי אלא בדרך לעבודה ואמא כבר היתה באמצע ההכנות של הבוקר. אבל בסופי שבוע, הם אהבו לישון בבוקר והרבה. וזה היה כייפי. הייתי נכנסת בשקט בשקט ובדרך כלל מתכרבלת עם אבא. איתו היה לי יותר כייפי.

עשיתי שטויות אני מודה. הייתי אוהבת להציק לו ולהעיר אותו לאט לאט. הייתי למשל בעדינות בעדינות משפשפת עם האצבע שלי את השפה התחתונה שלו למעלה למטה עד שהיה מתעורר. פעם אחת הגזמתי וצעקתי “טרמפולינה” וקפצתי על הבטן שלו, כשהוא עוד ישן! אבל הוא תמיד היה מאופק, מתעשת מהר על מה שקורה ואז רואה אותי, מחייך ומיד תופס אותי. זה היה כייפי. הוא היה עושה לי גם אווירון, היינו מפטפטים. היינו רואים קטעים ביחד ביוטיוב ומדברים על מה רואים. היה כיף.

היה מותר לי להביא את הצעצועים שלי לשם. לא הרבה, כמה. והייתי אוהבת לשחק במיטה שלהם לידם. זה היה בדרך כלל מה שהיה קורה כשהייתי קטנה יותר והם רצו עוד לישון. אני גם זוכרת שהיו להם כל מיני שקיות קטנות צבעוניות מפוזרות פה ושם במיטה. חלקן חתוכות מלמעלה. פעם אחת החזקתי אחת ואבא אמר לי לתת לו אותה. שאלתי אותו מה זה, והוא השיב שזה משהו שעוזר לו ולאמא לישון טוב בסופי שבוע ושרק מבוגרים משתמשים בזה.

בדרך כלל אני ואבא היינו יוצאים מהמיטה ואמא עוד נשארה לישון. הוא תמיד רצה קפה כשהתעורר ואני רציתי לשחק. אבל היה לי גם כייפי להכין איתו את הקפה. אני עשיתי חלק מהקפה והוא עשה חלק. כשרציתי הוא נתן לי כוס חלב עם פתיבר ואז נשארנו במטבח לשתות ולאכול ביחד (גם הוא אהב לקחת פתיבר אחד). ואם לא רציתי הלכנו לחדר שלי או לסלון לשחק.