שמש אחת

מסתכל לעבר השמש ותוהה לעצמי

 

מי עוד חולק אותה כעת עימי

לאנשים שונים מסביב לעולם

יש אופק אחר עם שמש אחרת

יותר גדולה, יותר גבוהה או אחרת

ואפילו אם באותו המצב חווים אותה אחרת

כשאני במדבר ורואה אותה לעת שקיעה

את כל האדמה הזאת לפני שהיא קשה עם חצץ מפוזר כאילו חצר לא מושקעת של ענק ענקי

ונותנת שלווה ונותנת לי להעיף מבט ולהרגיש קצת רק אני והטבע

או כשאני בהרים מושלגים והיא נמצאת אבל כאילו בקושי נוגעת

כי קר אפילו שהיא כאן לפני

ואני יודע שבאותם רגעים מישהו עם תנאים אחרים חווה את אותה האחת

אותה שמש שלי שהיא השמש של כולנו

מעניין איך הם חווים אותה כעת

 

וזה כאילו מקשר בנינו כי שנינו מסתכלים אל אותה האחת

הוא יכול להיות במצב אחר אולי חלילה לא טוב ומעיף מבט אל השמש

וגם אני באותו רגע כאשר משקה תוסס ביד האחת ובשניה הספר הטוב

והיא משקה את שנינו באור אהבה וחום ואותי היא ממלאת אושר ואותו היא מנחמת באותו הזמן

מי עוד חווה את השמש וכיצד? איך היא נראית לו? מה הוא חושב עליה? איך אפשר לא לאהוב אותה? את מי היא מקפחת בזמן שאין לו מים ומכסה? את מי היא מחממת שאין לו אש ומחסה?

נכון אפשר להתחיל להגיד שכל אחד מקבל פוטונים אחרים

זה לא העניין וזה לא הקטע

יש להתייחס אליהם כשווים

וכולם מקבלים אותם באותו הרגע

שמש שלי את אחת ויחידה וכמוך לא יהיה עוד. את ענקית את מעניקה שפע

ולחשוב, שכמוך יש אפילו יותר מעוד מיליארד ביקום, אבל אף אחת לא שווה כלום כי הן רחוקות ותמיד יהיו רחוקות אבל את תמיד היית פה לצד כדור הארץ, טיפחת את החיים מאפס והיית לאבות אבותיי ועכשיו את איתי. את מלווה את כל ההיסטוריה שלי ושל כולם ועל זה את האחת והיחידה מבין כולן.