חזרתי הביתה. נכנסתי לסלון ועמדתי. הרכנתי ראש חשבתי על כלום. ואז הבטתי בשרוכים האלה בקצה השטיח. עדיין לא יודע איך קוראים להם, חשבתי לעצמי. ראיתי שהיו כמה על השטיח. נזכרתי איך פעם היה לי חשוב כשהחזרתי את השטיח אחרי שהרמתי את השטיח והעפתי אותו למעלה למטה כמה פעמים תוך כדי חביטות לנקותו מאבק, שכל השרוכים האלה יהיו מיושרים. כי תמיד בחזור כמה היו על השטיח וכמה היו אחד על השני וכולי. ישרים כמו מסרק, ככה הייתי עושה. ועכשיו חלק היו אחד על השני. אבל לא זזתי. לא היה לי עכשיו חשוב. ומיד נזכרתי איך פעם היה לי חשוב שהזכוכית, מבחוץ, של החלון, תהיה נקייה. עכשיו היא היתה קצת גדושה מידי באבק. ונזכרתי איך פעם היה לי חשוב שהבית יהיה מסודר שנגיד הבגד שהאחיין שלי השאיר על הרצפה במסדרון אז להרים אותו ולשים בכביסה ולא להשאיר אותו. ולהשתדל שכלים לא יהיו בכיור. כעת פחות היה לי חשוב. נזכרתי בעוד דברים שהיו לי פעם חשובים ועכשיו משחזרתי ונכנסתי הביתה כבר לא חשובים לי. לא מדאיגים אותי. לא עוברים על סדר היום. יש עכשיו דברים אחרים.