ההורים שלי טסו לשבתון. הייתי אז בצבא בתקופה מבולבלת ומבלבלת, עדיין ילד ואיש צבא קשוח ונמרץ. יומיים לפני שטסו אמא שלי הביאה לי מגבת במתנה. היה לה חיוך כזה שזה יהיה נחמד וכולה אזרחית לא מבינה מה עייני רואות מידי יום ובאיזה מצבים עם לחצים אני נמצא. חשבתי על המגבת הזאת בצורה מאוד תמימה והם טסו להם לשבתוניה. אבל אחרי חודש חודשיים שלושה בעודי שוב לבד בבית באחד מהחמשושים שלי הבטתי במגבת וכמעט הזלתי דמעה. היה קפוא, חשוך ובעיקר בידוד. כל שראיתי הוא את אותו חיוך של אמא של הינה מגבת טובה. אכן היא היתה טובה, רכה, עבה וסופגת את המים בצורה מעולה. כחולה בהירה יפה ושלווה הייתה צבעה. פתאום היה לי חפץ להיזכר בקשר. פתאום בלבד היה את המקשרת, המגבת. לא נגעתי בה. התנגבתי באחרת. את זאתי אני רוצה להשאיר למזכרת.