אן לא יודע מה להגיד לכם, אן לא יודע, אן לא יודע. בסוף יש כל כך הרבה בלתמים, יש צער, יש חולי, וגם רק החולי הקטן, חלקו הבדיעבדי היה מדאיג, ואתה יודע שזה יכול לקרות גם פעם הבאה אבל אתה לא יודע מראש אם זה גם קטן וזה מפחיד. וכאילו יש עבודה, ויש עיסוקים, וצריך את הזה עם הדיאטה, לעשות אותה, וצריך לבדוק את הכולסטרול וגם לעשות עם זה משהו, וההוא המליץ להשקיע את הכסף בזה, אבל זה מסובך אבל לפחות בו נעשה משהו שלא ישכב סתם ככה בצד ויאבד מערכו…. יש כל כך הרבה מימדים וכיוונים לטפל בהם והקטע שגם אם אתה מטפל, פתאום בסיבוב זה יכול לבוא לך בחיים – גם אם לא אישית לך מהבחינה אתה אתה, זה יכול לבוא לסובב היקר לך. וזה בכלל בלי, למרות שגם צריך, את הסובב הכללי שלך – שכמה בעיות יש – משותפות וכלליות.

האאאאאא…. מה אני אגיד. אז כאילו בזמן הקטן הזה, שהוא לא קטן, אבל הוא בהחלט מוגבל, שהכל בסדר, ויש לנו זה את זה, וזה את זו, וזה את כל הקומבינציות האפשריות הרלוונטיות וכולל אתה לעצמך – אז לא צריך להיות משוגע כדי לא לנצל את הזמן הזה כמו שצריך?! לא צריך להיות משוגע כדי לא להעריך את הזמן הזה כמו שצריך ולהתייחס אליו בהתאמה הזאת?!

לא יודע.. אנחנו מה זה עייפים. אז כיף וטוב לנח גם בקטעים כאלה. ואין מה לעשות, הוא מעצבן הוא לא היה בסדר, ומה נחליק על זה ככה אז פעם הבאה הוא יעשה שוב ויהיה לי לא כיף…. קשה, קשה, מה אני אגיד.

אני חושב שהתשובה היא שבקבר נחים. עד אז עובדים, כי פשוט חבל על הזמן. כן זה סלוגן נחמד. ויש כבר משהו כזה עם מנגינה כזו. אבל כן, חשוב גם לעשות מה שטוב לך, ואם האינטואיציה שלך עצלנות אז גם מזה – אבל רק לשים לב שלא יותר מידי ושלא תתחרט על זה בבוא היום שלא ניצלת את ההזדמנויות. והכל עניין של רזולוציה – גם במנוחה אולי זה רק מסווה ויש בעיה קטנה – וצריך לטפל בה – ואולי זה שנייה ואפשר לחזור למנוחה.

אז ההצעה הכי טובה שלי אליכם, קחו את זה בקלות, וברצינות, ובנחישות, עם הקטע של להתמודד עם הדברים כמו שצריך ולטפל בדברים כמו שצריך, להעריך את הפנאי, להנות מהזולת ויאללה בלאגן ולא לשכוח אף פעם, את הכורסא שבה נחים וחושבים קדימה.