כן הוא עוקר את השן
וזה כואב ומחרפן
השן בינה שבפינה
הזאת שלא מוצאת חן
עקירת השן לא רכה
שוב צועק בבכי מר
מחכה לזמן שהכל נגמר
והינה השן, השן, לא יוצאת
אלא נשברת לחלקים
שתקועים חזק חזק
כמו מחטים מחטים
הוי מה יהיה
אבוי, הוא קרא לעוד אחות
והיא נשענת לעברי
ומסתכלת לתוך המחי בפי
אומרת “אמ-הא”, ו- “הבנתי”
ופרצופה נעשה מרוכז, אפטי ומשימתי
הינה מחזיקה היא בכלי שהוא העביר לה
והיא מכניסה את הכלי לתוכי
אני כבר בייסורי מצפון
בזמן שהאחות מזיזה לצדדים
ואז החדר הפך לשחור
והינה אני, נעלמתי
התעוררתי
הפה שלי הרגיש שעבר פיצוץ
והיה בו המון צמר גפן וכל מיני רפידות
ואני שכבתי על כסאות
האחות ניגשה אלי ואמרה לי “מה שלומך”
ומיד פנתה לד”ר “הוא התעורר”
הסתכלה עלי ואמרה “איתך עוד לא סימנו, צריך עוד לנקות”
והד”ר הסביר שנשאר רק קצת מעל חצי
אני כבר עם חששות
רוצה הביתה ולבכות
מתיישב על הכיסא ונשען לאחור
פותח פה ורוצה פשוט לבכות
האחות מנסה להרגיע
הד”ר מנסה למהר
ואיכשהו הכל בסוף הסתדר
נכון שיש לכם הקוראים הרגשה עכשיו טובה?
בשביל זה הייתי צריך לסבול כדי שלסוף תהיה קונטרה של טוב בסוף ונחת