יקינטוש היה מישהו שכל חייו ניסה לעשות משהו שישאיר חותם באנושות. אבל הוא לא הצליח. הוא היה איש בינוני וכך גם הישיגו. היו לו הרבה שאיפות, היו לו הרבה רעיונות ממש טובים אבל לא ידע להוציאם לפועל. אז אולי הוא לא סתם ניסה ולא סתם האמין בעצמו, אבל מה לעשות, צריך את כל החבילה בדרך ההצלחה.

קרה כי יקינטוש הפך יום אחד להיות אדם זקן ולא סתם זקן, הכי זקן שחי בעיר שלו אי פעם. ראש העיר אף העניק לו מדליה על כך. זה היה סקנדל שלם כי יקינטוש לא רצה להגיע לטקס בטענה שעל מה הוא מקבל מדלייה, על זה שיש לו עוד דופק? אבל ראש העיר היה אדם בעל כח רב ושכנע אותו להגיע. האמת שמה שגרם ליקינטוש להגיע זה שהיה לו משעמם בבית והבטיחו לו אקלרים מכל הסוגים והטעמים בטקס, קינוח שממש אהב אבל חשב שיקר מידי בחנויות. אבל זה לא העניין. העניין הוא שהוא המשיך להזדקן והפך להיות האיש הכי זקן בארץ שלו. ראיינו אותו לטלוויזיה בביתו. כן, הצוות הביא איתו אקלרים. שם גם היה סקנדל לא קטן כי הכתבת שהינה אחת הכתבות הראשיות במדינה, הציעה לו כסף. אז כשהגיעה לביתו עם כל צוות הצילום והציוד וכו’, כשהוא לקח את הכסף ממנה הוא מיד החזיר לה אותו ואמר לה שמעבר לפינה הסופר השכונתי ועל המקרר רשימת הקניות שלו ושהיא מוזמנת לשמור את העודף ושלא תפנה אליו לפני שכל המוצרים במקומם. על כל פנים הוא עוד הזדקן ועוד הזדקן, וסה”כ נראה מעולה ומוחו נדמה היה שלא מזדקן, ויום אחד, בין לילה, הוא הפך לאדם הזקן בעולם. בעולם!

טוב, ראיינו אותו. הפעם לא היה שום סקנדל כי באו עם הכל הכל וכול הפינוקים שאפשר לחשוב עליהם מראש וגם יקינטוש סה”כ היה במצב רוח מאוד טוב באותה התקופה כי הכיר מישהי חדשה, מאוד צעירה, שהתחילה לקחת אצלו הרבה שיעורי פסנתר ואהבה את חוש ההומור שלו. לא.. לא היה כאן קשר זוגי כלשהו, אבל הוא בהחלט נהנה מהחינניות שלה והוא גם מאוד נהנה מבחורות שמחייכות, זה היה הקטע שלו, והיא חייכה הרבה חיוך ענק ורחב.

על כל פנים. את יקינטוש כולם הכירו. הוא היה מהדמויות האלה מאז ומתמיד שכשהוא נכנס לחדר שמים לב עליו. כשהוא היה יותר צעיר זה היה בגלל דברים טובים וכשהזדקן בגלל דברים אחרים, גם. והוא היה חברותי. אז כך למשל אם איזו אמא ניגשה אליו להגיד שלום ולשאול מה שלומך כי הכירה אותו מאז שהיא היתה ילדה קטנה, והילד שלה היה בדיוק ליד, יקינטוש גם נתן לילד תשומת לב רחבה. התעניין במעשיו, בסטטוס שלו, מה הוא אוהב ולמה, נתן את דעתו ושאלת מחשבה לילד ועל התשובה של הילד הוסיף שאלה נוספת. אז איכשהו ככה הוא היה סה”כ אחד מהאנשים האלה שכמעט כולם מכירים.

אבל פתאום בעיר התחילו לדבר עליו שהוא משקר. פשוט משקר במצח נחושה. ישר לפנים בצורה שהיא אפילו אבסורדית. אפילו מגוחכת. למשל הוא רב עם הספר שהוא מתחת לגיל 16 ולכן מגיעה לו הנחה אצלו וממש התעקש. או למשל הוא אמר למוכר בגלידרייה שהוא רוצה רק גלידה בטעם מסטיק ושאת זה הוא הכי אוהב, למרות ש- 25 שנה המנה הקבועה שלו שם זה תות ווניל בטענה שאלו הטעמים היחידים שהוא אוהב. אף אחד אבל אף אחד לא הבין מה קרה לו. אנשים באמת היו תמהים מה קרה לו. התחילו לדבר אחד עם השני לגבי זה אבל לאף אחד לא היתה תשובה. הוא היה אדם כל כך נחמד וישר, מה קרה? הזקנה? מה זה קשור “ליקינטוש” שכולם מכירים המצב החדש הזה. אז פנו אליו לשאול. כמובן הדבר הכי הגיוני לעשות אבל בכל זאת לקח זמן בגלל רמת הבלבול וה”לא נעים” הידוע ובכל זאת הוא היה קצת מרתיע, גם, איכשהו בנוסף לחביבותו. אז הוא פשוט אמר שהוא יודע שהוא התחיל לשקר וזה בכוונה כי בכך זה הפך אותו לאדם השקרן הזקן ביותר שיש וככה הוא שובר שיא. כמובן שזה נבע מתוך יגונו האישי שהפך ללא סתם זקן אלא לזקן ביותר בעולם והוא עדיין לא הצליח בכלום לתת את חותמו באנושות. אבל זה אף אחד לא ידע, שמזה זה נבע.

ואז נפל לו האסימון. הוא יכול לעשות כך כל דבר ולהיות האדם הזקן ביותר שעשה זאת ובכך לשבור הרבה שיאים. הרעיון הזה עשה לו המון חשק והוא התחיל לעשות אינספור דברים, גם יצירתיים ביותר כמו לרוץ ערום עם נוצות של תרנגול שהוא הדביק עליו עם דבק מגע (הוא טען שלא ראה טוב איזה סוג דבק זה) בשדרות העיר. ואכן, ספר השיאים הכיר בכמה מהשיאים שלו ואמר לו שהוא ייכנס לספר. אבל הוא לא הפסיק שם וזה פשוט הפך לתחביב או עיסוק לא בדיוק אובססיה אבל משהו שהוא מצא את עצמו מייצג אותו וזה הוא. הוא עכשיו הכי זקן זה אפילו התפקיד שלו לספק את השיאים. משהו כזה. קשה בדיוק להסביר.

יום אחד הוא התחיל את ריצת החמש ק”מ הכי מהירים של הכי זקן. היה צוות צילום וצוות רפואי שליווה אותו. מתוך זה שהוא היה גם חביב ומשעשע וכבר הפך להיות מכור לזמן מסך – אז מידי פעם זרק הערה מצחיקה למצלמה. היה שווה לצוות הצילום להתלוות אליו. הוא גם לא היה ממש מהיר… זה היה לגמרי אפשרי טכנית.

בכל מקרה באזור 2.2 ק”מ הוא פתאום החזיק את החזה שלו באזור ליבו ביד, פתח בשאגה, עיניו התגלגלו למעלה ו- נפל. התמוטט. ישר פנו אליו. אבל די מהר הוא פתאום התעורר, פקח את עיניו. והמצלמה קלטה הכל. וגם שיהיה ברור, הכל היה בשידור חי ובגלל שהוא התעורר כל כך מהר לאחר ההתמוטטות גם לא הספיקו לחתוך את השידור. אז כשהוא התעורר הצלם גם עשה את הדבר הכי נכון שיכל היה לעשות וזה היה זום אין על הפרצוף שלו. ראו בברור שיקינטוש היה במקום אחר. עיניו היו פקוחות אבל אפשר היה לראות בברור שהוא לא היה בכדור הארץ. והוא אמר “זהו.. אני חושב שאני הגעתי לסוף. פה זה נגמר. היה לי מעולה בכדור הארץ גם עם הקטעים העצובים. החבילה הזו של לחיות, מעולה. העיקר לזכור שמחר יום חדש ומתישהו מתים אז בבקשה רבותיי תעשו את המקסימום מהחיים!” וזהו. הוא צנח ונפל למותו. הנחמה היתה שהוא נראה מאוד שליו. ממש כאילו ישן, מת כאילו הוא עזב את הגופה.

אף אחד לא היה עצוב. כולם היו במעין אווירת “כן הוא צודק, זה נכון, בואו נמשיך בחיינו” שכזאת. לא מתוך חוסר אמפתיה אלא מתוך הבנה אמיתית של מה שהוא התכוון ורצה שיחשבו ויעשו. כמובן שהיתה הלוויה מאוד יפה, והגיעו אלפים להלוויה והפכו את זה לממש אירוע עם דוכנים וכו’ כי היו כל כך הרבה אנשים “חדשים” שאף פעם לא פגשו אותו אישית. גם זה היה סקנדל כי מסתבר שהוא שילם למישהו שנה וחצי לפני מותו שיקרין איזה קטע וידאו שהוא צילם את עצמו מדבר ל”מקרה” שיום אחד ימות – ואני ממש מעדיף לא להיכנס למה שהלך שם. בואו נגיד, הוא לא כל כך ספר את חוקי המדינה והרגיש חופשי כי אחרי הכל “מה תעשו לי עכשיו, פאקרס”. אבל חשוב להסביר שזה היה פשוט סרטון מאוד יצירתי ומשוחרר אבל לא רומס בכבוד או רע – ההפך, מאוד משעשע ומעורר גאווה אישית לכל אחד באשר הוא.

מה שיקינטוש לא ידע, כי כבר נפטר, הוא שאת הקטע הזה שהוא אומר את מילותיו האחרונות ל”עולם” שהצלם תפס בסוף הריצה האחרונה שלו, זה ששודר בשידור חי, הגיע לאחד מ- 15 הסרטונים הכי ניצפים ביו טיוב. התחילו לצטט את המשפט האחרון שלו על חולצות. כתבו ספר בהשראתו שנקרא “כל החיים ריצה וזאת עקיצה” ובקיצור האבסורד הוא שיקינטוש ניסה כל החיים להשאיר חותם אצל האנושות אבל מה שהוא לא ידע שהוא יעשה זאת בדיוק באזור מותו.

האם עץ ביער עושה רעש? האם כדי להיות גיבור לא צריך לרצות אלא זה פשוט קורה? מה זה משנה עכשיו… אני רוצה לחשוב עוד קצת על יקינטוש.