הגיע אלי בחור צעיר, כבן 22. היה מהוסס בכניסה לחדר. הדרכתי אותו עם היד לשבת על הכיסא.

הוא החזיק את הכובע שלו בשני ידיו ונכנס לאט תוך הסתכלות ביישנית עלי. היה לו שיער ארוך ופנים מאוד מאורכות.

הוא התיישב על הכיסא והתחיל לענות לשאלותי מדוע הוא פה. הוא הסביר שלאחרונה הוא חולם חלומות ארוכים במיוחד, שהוא מרגיש שהם ארוכים במיוחד וזה מעיק עליו ונורא מתיש אותו. הוא אמר שאחרי כל לילה הוא מרגיש שהוא שהה כיום שלם לפעמים אפילו יותר, יכול להגיע להרגשה של שלושה ימים, באיזשהו מקום. אבל זה בסה”כ היה לילה.

הוא הסביר שהכל התחיל לילה אחד. הוא לא היה כל כך עייף אבל היה כבר מאוחר והוא יודע שהגוף שלו עייף והוא צריך לישון. הוא הניח את הראש שלו על הכרית בחצות והיה עירני. אבל די מהר נרדם. הוא סיפר שהיו לו שלושה חלומות מחוברים, כאשר כל חלום הוא נושא אחר אבל הם היו מחוברים. הראשונה היתה שחלם שהוא חייל בצבא של נפוליאון ושהוא ממש איתו, נפוליאון איתו קרוב בשטח הלחימה והוא חלם על כל הפקודות שלו ואמר שהיה באמת נמוך כמו שמספרים אבל חיה לא נורמלית. היה נראה חזק מאוד ופנים קשוחות ונראה קשוח מאוד בלחימה והיתה לו כריזמה באמת. והוא הקשיב לו ועשה הנחיות. והם התקדמו, והיה רגע של רגיעה ואז כולם התכנסו סביב נפוליאון שעשה להם שיחת מוטיבציה בזמן רוגע זה, וחייך אליהם קצת והיתה הרגשה טובה איתו וכולם שם הכינו את הציוד והתכוננו ליום לחימה הבא וכולי וכולי – סיפור מאוד ארוך הוא סיפר ולא דאג להכליל אלא פירט המון פרטים. איך הכובע שלו נראה – כחול גדול עם שני פונפונים צהובים והקדימה עם כל הסמלים – מאוד הזכיר לו את הכובע של קפטן פיצוחים אמר. בכל אופן ואז הגיע לביתן באחד מהמערכות ובביתן הזה נכנסו עוד כמה חיילים איתו ואז מתחיל חלום חדש עם נושא חדש – מאוד מפורט ועלילה אחרת. הכל במסגרת החלום הראשון, הם בשדה הקרב בזמן מילחמה ונפוליאון נמצא בחוץ איפשהו. והחיילים בתוך הביתן היו ברקע של החלום. ושם היה סיפור שלם. ואז סיפור שלישי.

“נו?” שאלתי. “ו?”

ואז הוא המשיך. ששלושת החלומות האלה היו גדושים ומלאים. הוא התעורר. שמח שהתעורר. זה היה כבד. הרגיש תשוש, שהמח שלו לא ממש נח אלא עבד קשה. הוא הסתכל על השעה וראה שזה אחת בבוקר. כלומר עברה רק שעה מאז שהניח את הראש על הכרית. והבעיה היא שככה זה המשיך באותה צורה עד הבוקר. וככה זה מידי לילה, לפחות כמה שעות בלילה, מאז.

הוא הסביר שהוא לא עייף ממש במהלך היום. אבל כן איכשהו המחשבות שלו נודדות פה ושם לעבר החלומות שהיו, לכל מיני סיטואציות. הוא חושב עליהן. לפעמים כאילו רוצה רגע לחזור ולהשלים. למשל השיחות עם האנשים שם ממש אמיתיות ואז אם זה נפסק באמצע או לא מוצע עד הסוף כאילו רוצה רגע לסיים את השיחה הזו – כאילו עם בן אדם אמיתי.

“זה לא סתם” הוא הדגיש. “ממש שיחות עם תוכן, שמעניינות אותי, דברים שאני לא מכיר” אמר. הוא בודק לפעמים חלק מהדברים שאומרים לו שם ולא מכיר. חלק אכן נכונים אבל חלק לא נכונים או לפחות לא מוצא להם תיעוד וחלק לא קטן זה תאוריות שהוא לא מוצא ביסוס לזה באינטרנט אבל גם לא מוצא הפרחה של התאוריה, אז הוא לא יודע אם זה באמת נכון או לא. וכן, הוא מבין שהוא זה שמדמיין ויוצר את הדמויות אבל הוא גם מאמין שהתת מודע שואב הרבה יותר מידע ממה שהמודע מודע אליו ככה שמבחינתו שבחלום יחודש לו, למודע משהו, זה בהחלט הגיוני. סה”כ אני מסכים איתו בנקודה הזו.

הוא ניסה כל מיני פתרונות כמו לשתות אלכוהול. זה אולי עוזר אבל בכל מקרה הוא לא אוהב את הפתרון הזה. חבל על הבריאות. ניסה לעשות יותר ספורט  כדי להיות יותר עייף אבל הוא לא התמיד, לא היה לו כח לזה. הוא עבד בתור עוזר גנן בעיקר בתור גוזם מדשאות גדולות ומכיוון שזו עבודה פיזית ובתנאי מזג האוויר שמתישים לפעמים היה לו קשה עם הספורט בסוף היום.

הוא היה קצת לא סגור על עצמו לדעתי אבל יכול להיות שהוא פשוט היה אחר מהנורמה באיך שהוא חושב על דברים. למשל סיפר שכואב לו ביד. ששאלתי איזו ענה “או ימין או שמאל”. כשאמרתי לו שזה ברור מאלו ניסה להסביר למה התכוון. הבנתי שהוא רואה דברים אחרת. הוא אהב בדיחות במיוחד מחודדות כאלה שקצת עקצו בתוכן שלהן או היו חסרות נימוס. פעם אפילו הפנה את זה אלי. היתה לנו פגישה בשעה 21:00 והיתה לי פגישה קודם לכן במקום אחר שהתעכבה. המזכירה שלי התקשרה אלי למסור שהוא מוסר ש”מחר כבר לא יהיה היום, ושהוא שואל על מה לעזעזאל אני נוסע כי הוא הגיע בזמן עם מכסחת דשא”.

הוא הגיע פעם אחת לפגישה. אמרתי לו שצריך להיפגש לפגישה 2 ואז נחשוב על דרך טיפול. הוא לא חזר.