בבית ספר היה לי חבר טוב שהיה אתלט יוצא מן הכלל. היה פנטסטי בריצה וגם בשחייה ובאופניים. דברים כאלה של סיבולת לב ריאה. בכל מה שקשור למשחקי ספורט למשל עם כדור או קליעה למטרה היה פחות טוב בלשון המעטה. הוא היה גרוע, הינה אמרתי זאת. במוזיקה לא ידע דבר. אני לעומת זאת הייתי בן הטובים באתלטיקה. יכול להיות שאחריו בתור אבל הפער בנינו היה גדול, כי הוא היה באמת יוצא מן הכלל. במשחקי ספורט למשל עם כדור הייתי בן הטובים ובמוזיקה אז כשהייתי בכושר ולמשל ניגנתי את רחמנינוב אופוס 3 מספר 2 בדו מינור מצויין בלי למצמץ, אפשר להגיד שהייתי טוב מאוד. ניגנתי גם מגוון של סגנונות וכן המון יצירות שונות.

עכשיו, הבית ספר היה בית ספר רגיל. היו בו שיעורי ספורט. היו בו הרבה בנים שאהבו ספורט, בעיקר משחקי כדור ופחות רק לרוץ. ובריכה ואופניים בכלל לא היה זמין בו. ושיעור מוזיקה כבר לא היה בשלבים המאוחרים של הבית ספר. היה אפשר להרחיב בצורה חיצונית מחוץ לבית ספר, בשיתוף, עם הבית ספר ובצורה עצמאית כלומר לא היית חלק מקבוצה שכללה ילדים מהבית ספר אלא עשית הכל לבד. וכאלה היו בודדים ואף אחד לא ידע מי הם 🙂

אז כשהחבר שלי רץ למשל בשיעור ספורט כולם תמיד מאוד העריכו אותו ושיבחו אותו. כי ספורט הם מכירים. אבל את המוזיקה שלי הם לא ידעו להעריך מכל כך הרבה סיבות. לא היו שיעורי מוזיקה לכלל. וכששמעו אותי במידי פעם בדרך כלל ניגנתי דברים פשוטים, למשל אקורדים לשירים. כי זו היתה האטמוספירה. ואם הגיעו לקונצרט שבו השתתפתי  שזה היה נדיר שהגיעו ורק בודדים אז קשה להם היה להעריך. את הריצה קל להם, כי הם יודעים לרוץ ואז החישוב הוא פשוט היחס בינם לבין החבר האתלט. אבל בגלל שלא היו מוזיקאים או מוזיקאים נורא פשוטים לא ידוע להעריך את היחס בנינו. רן למשל היה מישהו שהיה מאוד לא טוב בספורט אבל מאוד אהב לצפות בספורט כמו כדורגל ובכלל לא היה לו מושג במוסיקה. והוא היה חבר. ופעם כשדיברנו על החבר האתלט נראה כמה הוא מעריך אותו אבל אותי הוא לא ציין. ותוך כדי שהוא מדבר ומדבר על החבר האתלט, קול קטן וכבוי יצא ממני “ומה איתי ומה איתי? תעריך גם אותי קצת”

כי קצת הרגשתי שהוא טוב בספורט ואני במוזיקה אבל איכשהו רק הוא מקבל את הקרדיט. זה לא כל כך הפריע לי אבל מה שכן קצת הציק לי שהם לא מבינים מה הם לא מבינים ומדוע.

ואז יש את שאלת המיליון דולר. מה היחס של האתלטיות שלו למוזיקה שלי?

כמובן שזו השוואה לא טריוויאלית כי אלו הן יחידות אחרות. אבל אם להיות כנה אני חושב שאפשר להשוות על ידי השגיות בתחרויות למשל. ואין ספק שהוא הצליח יותר בתחרויות בתחומו מאשר אני בתחומי. נכון, אני בכלל לא השתתפתי בתחרות, אבל אני לא חושב שהייתי קרוב לאלה שהשתתפו בתחרות.

אבל כאן נכנסת עוד בעיה כי ישנה שאלה נוספת. מה היחס של האתלטיות של המתחרים בתחום האתלטיקה לבין המוזיקה של המתחרים בתחום המוזיקה? וכאן שוב להיות כנה אני חושב שהמוזיקאים ידם על העליונה. בכל זאת היתה לי קצת יותר מנגיעה בשני התחומים. החבר’ה של המוזיקה אלה היו אנשים כשרוניים שהתאמנו מאז היותם ילדים קטנים ובמשך שעות כל יום. שש שעות ביום. שמונה שעות ביום. לעומת זאת החבר’ה של האתלטיקה לאו דווקא התחילו בגיל מוקדם, הם כן כנראה כישרוניים, ולא התאמנו שעות בכל יום. אלא התאמנו 3 שעות נגיד ביום. וכאן אנחנו נכנסים למקום יותר בעייתי שכן לגוף האדם יש יכולת פיסית מסויימת ביום ולכן 3 שעות פיסיות של אימון האתלטים הוא כנראה שווה ערך לשמונה שעות לאימון המוזיקאים מהבחינה הפיסית? כלומר ברור שבאתלטיקה אתה שורף יותר קלוריות ויותר מתאמץ, הכוונה היא שאתה מגיע להתשה שלאחריה כבר לא פרקטי. אפשר להמשיך עם השאלות האלה עוד ועוד. למשל אם היו יותר שעות ביממה האם המוזיקאים היו מנגנים יותר (בכל זאת היממה נתפסת עם הבית ספר והנגינה ויתר הדברים הטריוויאלים). אולי הם תמיד עצרו כי כבר צריך לעצור למרות שהיו יכולים להמשיך?

התחושה שלי היא שהתחרות של המוזיקאים היה יותר ברמה מאשר התחרות של הספורטאים. אני אתן דוגמא. לדעת לרוץ טוב כל אחד יכול לנסות (כתבתי לנסות) יום בהיר אחד להתחיל, להתאמן, להקפיד וכשיהיה בשיאו נדע אם הוא גם כישרון לכך והוא בין הטובים. לעומת זאת המוזיקאי חשוב שיתחיל מוקדם אחרת עלולים לפספס את הרכבת. דבר נוסף נדמה כי המוזיקאים צריכים הרבה יותר עומק. יש בזה הרבה יותר מקצוענות. על הדינמיקה יש כל כך הרבה חומר לימוד וכולי. ולאימון יש כל כך הרבה תרגילים. בריצה נדמה שיש פחות רקע תאורטי בסידרי גודל.

ואז שוב הייתי באותה משבצת. אז אולי הוא ראש לשועלים ואני זנב לאריות אז איך משווים? אבל אם להיות כנה, אני חושב שהוא היה כל כך יוצא מן הכלל באתלטיות שלו ואני הייתי ממש טוב ונהדר במוסיקה, אבל לא יוצא מן הכלל במוסיקה ככה שאולי הוא ניצח. אבל מצד שני אני גם הייתי ספורטאי והוא בכלל לא ידע דבר במוזיקה. אז אולי נשווה את הנקודות משני התחומים שלי לתחום האחד שלו? לא. לא נעשה זאת. כבר עדיף להסתכל על העננים ולדמיין צורות.