הנה קטע מכנס בו השתתפתי בתאריך ה- 21/5/1999:
הנואם דיבר על היות בני האדם הולכים שולל לאחר המובן מאליו ואי ההבנה האמיתית של הדברים באם בתפילות, בהבנת מהות קיומנו, מנהגנו היומיומיים וכו’. הוא התאמץ להסביר את דעתו, את תפיסת עולמו כי בני האדם נועדו על הארץ בשל מטרה מסויימת וכי אין בני האדם הולכים בדרך זו. המטרה היא יותר מאשר להתפלל ולהאמין, אך עקב אי שאילת השאלות והאמונה בדרך השולל, הקיימת, הנורמטיבית, אין בני האדם הולכים בדרך שאליה נועדו; גם לא בדרך עקיפית או מנוגדת אלא בדרך אחרת לגמרי. והינה המשך דבריו של הנואם: “בשבת שעברה חגגו לגוני את יום ההולדת. הייתה עוגה גדולה, עגולה ויפה. כולם חייכו ושמחו. השמחה הייתה גדולה בחדר. האב, הרב ישמעאל, ברך את בנו בברכת בריאות והצלחה כאשר זקנו הגדול והידוע זולג לעבר חולצתו שקיבל הוא לכבוד יום הולדתו מבנו בשנה שעברה. אמו ניגשה אליו עם מתנתה. גוני קרע את העטיפה במהירות ובחריצות ולעניו נתגלתה מתנה מקסימה ביופייה. היה זה כדור עגול שצבעו היה כחול מהמם. צבעו של הכחול היה מאין צבע מטאלי ואף יותר מזה. נראה כמו צבעם של האוקיאנוסים בצילומים של אסטרונאוטים מהחלל רק שזה לא היה צבע של צילום, אלא אמיתי. ועל פני כל הכדור היו נצנצים אפורים-לבנים ובוהקים שסנוורו קמעה והקסימו כל מי שהסתכל. הכדור היה מדהים. האם שילבה את כפות ידיה כאשר חיוך נמתח על כל פניה מחכה לתגובת בנה. הבן סובב ראשו אליה במבט עיניים עמוקות ומלאות אושר. רץ אליה וחיבקה בחוזקה. השמחה גברה בחדר והבן היה חייב להרפות מחיבוקה מפני שהיו עוד כל מיני מתנות לפתוח.” ואז שאל הנואם את הקהל: “למה הוא כל כך נהנה מהמתנה?”
אלמוני מהקהל החל להשיב: “כי, אה… כמו שאמרת, זה היה כדור עגול, יפה עם צבע…”
הנואם קטע אותו והמשיך: “ואילו הייתה מוקדשת עם המתנה הזו ברכה מאימו שהיה כתוב בה: בני היקר, הכדור מדמה את כדור הארץ, מפני שאני יודעת כמה אתה אוהב לטייל בכל העולם. הוא כולו מלא רק במים בגלל אהבתך לשחייה והצלחתך הגדולה בכל התחרויות. והנצנצים באים לסמל את כל הכוכבים שביקום ולמעשה את היקום כולו, מפני שכל היקום שלי הוא מבחינתי, שלך. אתה בני היחיד מאז שאחיך התאום יותם נפטר, כל אהבתי היא רק אליך ואתה הוא עיקר עולמי.” ואז המשיך: “כמה זה משנה הכל! כמה שהסימבוליות וההבנה האמיתית משנה הכל. מבחינת גוני באותו הרגע זו המתנה הכי טובה שיכול היה לקבל. במקרה הראשון שמח בגלל המובן מאליו ‘הכדור היפה מאמא’, אך לאחר ההבנה האמיתית הכל השתנה, הדבר במקרה השני נגע לליבו, לנפשו, למהותו – בדיוק כמו שהיה נוגע בכל אחד מליבנו לו היינו במצבו.”
והנואם המשיך “למה אלוהים ברא לבני האדם רגלים?” לפני שמישהו מהקהל הספיק להוציא רבע הגה מפיו צעק הנואם באופן חד וברור לעבר הקהל: “ומי שיגיד ללכת, יחטוף סטירה!”
שקט שרר בחדר. בלבול. הנואם המשיך: “הרי שהנפש היא מי שאנחנו באמת. הנפש נכנסת לגופינו וכך חווה את הפן הפיסי הגשמי על הארץ. אך אין זהו מקומה הטבעי של הנפש. הנפש בשהותה בגוף האדם במאבק מתמיד עם הגוף והיא נאלצת לשאת את המוחשיות הגשמית על כל פניה. אם כך, נשאלת השאלה: למה אלוהים בכל זאת יצר את ‘דרך הארץ’ הזו שהנפש תכנס לגוף הפיסי במקום לשרור במקומה הטבעי? ומיד לאחריה באה השאלה – למה לגוף בני האדם יש רגלים?”
המבין – יבין.