אבא של אביב לא מבין למה “חלב שנשפך”. הוא ראה קולה, ראה קינלי שנשפך, אבל אף פעם לא ראה חלב שנשפך.
הוא גם אמר לי “שתדע לך, תזכור טוב, טוב, טוב, שכל מה שתלוי, נופל. תזכור!”
ופעם הוא אמר לי משהו לא נחמד כשהייתי במצוקה. הוא אמר “אל תהיה קשה עם עצמך, החיים יעשו עבודה מספיק קשה בשבילך”. דווקא כשהייתי במצוקה.
והחבר הסטלן שלו אמר לי כשהייתי בין לבין וחיפשתי את עצמי “אז תצא מהשיעמום ופשוט תתמכר למשהו
עד שתאבד את הצפון ואז תתחיל לחפש את הייעוד שלך”
ואבא של נויה הדגיש לה פעם בפני “אבל אם תוציאי את המלפפון החמוץ מהלחם, הסנדוויץ’ עדיין יישאר טעים.”
והזאתי מהמסעדה צעקה “תשתיקי את הילד!”. ואז אחת צעקה לה “תתעלמי ממנה היא משוגעת! אם לא הילדים אז מה נשאר בחיים?!”
ונראה שסה”כ, סביבי, כל המבוגרים האלה, יודעים מה צריך. התכנות הושלם. הדעות ברורות וקבועות. איזה כיף להם. הם כבר יודעים. הם כבר בטוחים. הם כבר שולטים וכבר לא בוחשים. דעת דעת יש להם והיא נתנת ברוחב לב.