כשהייתי בן 20, ודיברתי עם חבר שלי על הביקורים אצל סבתא, רק אז נפל לי האסימון. בתור ילד קטן הייתי מבקר את סבתא בערך פעם בשבועיים. ותמיד כשהגעתי עליתי במדרגות ואז מצד ימין היה הבית שלה. מסביב היו עוד מלא בתים אחרים והרבה חדרים. והכל היה במבנה ממש גדול. שונה מבניינים רגילים. ותמיד היה כיף אצלה. תמיד היה קצת שונה אצלה. הכל תמיד היה מצוחצח ונקי והיה כייפי. היינו נכנסים פנימה והיא היתה מקבלת את פנינו עם חיוך ענק ובשמחה רבה. רק בשיחה עם החבר הבנתי פתאום שתמיד היה שם גם אחוז מסויים של נבוכות.

היינו מתיישבים בספה בסלון. היינו מדברים קצת. תמיד היו פרסומות בטלוויזיה ולכן תמיד היו מכבים אותה. ותמיד היינו שם לזמן די קצר. בערך 20 דקות והולכים.

היו פה ושם הדיירים הנוספים של הבניין מסתובבים להם. עושים הליכות. תמיד נראו נינוחים ונחמדים. שקטים. מפטפטים בשקט בתאים המשפחתיים. והיה גם קפיטריה ממש מגניבה וטובה בלמטה של המבנה ולפעמים היינו אוכלים שם לפני או אחרי הביקור אצל סבתא.

רק בגיל 20 בשיחה עם החבר, רק אז נפל לי האסימון על המקרה ההוא עם המרפק לצלעות של אבא מאמא. מדהים כמה הייתי תמים. היתה פעם אחת שבסוף הביקור כשיצאנו מהבית שלה אבא שלי אמר משהו כמו “חלאס, אני קופץ רגע לקנות את המדף, אנחנו כבר פה!” ומיד אמא שלי נתנה לו מרפק לצלעות והסתכלה עלי ודיברה אליו בלחש וניסתה לא להזיז את השפתיים ואמרה לו משהו כמו “לא עכשיו, דיברנו על זה” ואבא שלי נכנע ויצאנו מהמבנה.

אז היום אני מבין שלא יצאנו מהמבנה שהיה בניין אלא יצאנו פשוט מהחנות. כן החנות. סבתא שלי ארחה אותנו כל פעם בחנות רהיטים לבית. אני אפילו לא בטוח עד היום האם היא גרה שם או היתה כל כך נבוכה מהבית האמיתי שלה שהיא החליטה לקבל את פנינו בחנות ולהעמיד פנים שזה הבית שלה. מדהים כמה ניסו לגונן עלי המשפחה שלא אחשף לסוד שאני לא יודע מהו. מה כבר יכול היה להיות? שסבתא שלי גרה במקום לנזקקי דיור? אז היינו קופצים לשם. מה, חשבו שזה יעשה אותי עצוב אז הרימו הצגה כל פעם?

כל כך הרבה שאלות יש לי אבל אכשהו אף פעם לא פתחתי את הנושא לשיחה. לא יודע למה כי אני חושב שהגיע הזמן לדבר על הדברים. אולי כי אני מניח שאם שמרו על זה אז בסוד זה כנראה גם לא יהיה להם נח לדבר על זה גם עכשיו.

על כל פנים, אז כשסיפרתי את זה לחבר זה היה כשביקשתי ממנו גם לבוא איתי לאותה חנות. הסתובבנו שם. כשיצאנו נפל לי האסימון בעודי מחזיק מדף שהייתי צריך לחדר, שאיפשהו, סגרתי מעגל. כלשהו.