אני שואל את עצמי אם באמת הייתי רוצה להיות בשגרה? הרי שגרה זה משעמם. תמיד אמרתי לעצמי לא להגיע לשם. אבל הפעם, בתקופה זו שבחיי, התשובה היא בהחלט כן. כי בשגרה אפשר לנפח דברים, אפשר להתקדם בדברים. השגרה עוזרת לך להתמיד בדברים ולהתקדם בהם. החוסר שיגרה עוזרת לך לבחון אופציות, אבל מה עוזר לבחון אופציות אם לא תהינה לך ההזדמנות להשקיע בהן אף פעם?

פעם הייתי קם בבוקר, הולך לבית ספר, היה שיעור ספורט, הייתי אוכל משהו, הייתי חזור הביתה, מכין שיעורים או לא מכין וזהו הולך לישון וחוזר חלילה. בגדול, כן… היתה שגרה. נהנית בה. הבנתי שיש עוד הרבה מעבר לשגרת חיים זו, בעולם. לעולם יש עוד המון מה להציע מעבר לכפר הקטן בו אני חי את חיי. אבל בזמן זה פיתחתי מאוד את כישורי הספורט שלי, החברה, המוזיקה- למדתי לנגן סונטות שבלי התמדה אי אפשר לבצע אותן (להוציא כמובן גאונים מהכלל).

אז כזה אני רוצה עכשיו. שגרה. וממש עושה לי עצוב שאני רחוק מזה. עושה לי עצוב לחשוב שאין סיכוי שאהיה בכושר בזמן הקרוב. כי עוד מעט יהיה לחץ בעבודה של שלושה שבועות ואז לא אוכל להתאמן אז גם אין טעם שאתחיל עכשיו. ואז יש פה ואז יש שם. ועכשיו אני מבין מה מרתיח אותי כשפונים אלי בתקופה זו בחיי. אין לי זמן לעצמי. אני פונקציה מהלכת שמבצעת משימות. אי אפשר להיכנס לשגרה. כל הזמן “אבל יש גם את זה וגם את זה עוד לעשות”. ואז, כשאני שרוי בסיטואציה זו, אנשים עוד מבקשים ממני דברים? אין לי עודף בשביל זה. אני לא מבקש מאף אחד דברים אז למה מבקשים ממני?

אז זה משהו שמאוד מפריע לי. ואז אתה חושב לעצמך. אבל אלה ההורים שלי. מה? לא נעזור להם? אבל כשאני הייתי ילד הם עזרו לי. האמת שזה כל מקרה לגופו וזה דיון ארוך מכל זווית של כל אחד…….. אבל הפסקאות הראשונות מציגות את הסיטואציה של הרבה בני דורי – האין זמן להיכנס לשגרה, וזה אסון. כי אין זמן להיכנס לשגרה בדברים קריטים, כגון: כושר גופני, אכילה נכונה, יחסי חברה, יחסי משפחה, סדר בבית, סדר בתכנון הכלכלי ולא לדבר על טיפוח תחביבים.